למה אנחנו מעבירים את החיממים שלנו ל”חדר העינויים”?
חדרי אמבטיה הם בעצם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות בודדות.
יש לנו דירוג IP65, שנשמע נהדר על פי המפרטים הטכניים. אך בעולם האמיתי? אטימה חסינת מים ביום הראשון אינה שווה לאטימה לאחר שישה חודשים של שימוש בחיממים. לכן אנחנו מעבירים כל מוצר לבדיקות של עמידות בתנאי לחות וחום. אנחנו מנסים לשבור את המוצרים, כדי שהם לא יישברו בבית של הלקוח.
הבעיה עם הלחות
הבעיה עם האטימות היא שהיא נשחקת עם הזמן. כאשר החיממים עוברים מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד, החומרים מתרחבים ומתכווצים. בסופו של דבר, נוצרים פערים זעירים באטימות. זו הנקודה בה האדים יכולים לחדור פנימה. האדים יכולים לפגוע בקצוות הגבוהי-מתח של המנורה, ואם זה קורה במקום הלא נכון, נוצר מעגל קצר. זה לא אידיאלי.
כדי למנוע זאת, אנחנו שם את החיממים בחדרים עם לחות גבוהה וחום גבוה. כך אנחנו מקצרים את זמן הבדיקות. אנחנו מחפשים כל סימן לדליפה או לחלודה בחיבורים. אם המוצר כושל, הוא לא נשלח ללקוח. אנחנו שולחים את העיצוב בחזרה לשלב התכנון ומתחילים מחדש.
מאבק בחום וחלודה
מנורות אינפרא-אדום הופכות לחמות מאוד. כאשר החום הגבוה פוגע במעטפת החיצונית הלחה, נוצרת טמפרטורה גבוהה מאוד. פלסטיק זול עלול להישבר תחת לחץ כזה, ומתכת דקה עלולה להתעקם. אנחנו משקיעים הרבה זמן בוודאות שהחיבורים יכולים לעמוד בלחץ הזה.
יש גם את בעיית החלודה. לחות וחום יכולים לפגוע בשכבות המגן של המתכת. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בסגסוגות וציפויים מיוחדים על החיבורים. זה מאפשר לחשמל לזרום בצורה חלקה, בלי שהחיבורים יישרפו.
האיזון הנכון
ניתן לחשוב שהפתרון הוא פשוט לאטום את המוצר בבועת פלסטיק. אך יש בעיה – אם אנחנו אוטמים אותו יותר מדי, החום לא יוכל לצאת, והרכיבים האלקטרוניים יישרפו. זו בעיה של איזון – עלינו למצוא את הנקודה הנכונה, כדי שהאדים לא יחדרו פנימה, אך המוצר יוכל לנשום ולהישאר קר.